יאללה כפיים!

אני לא מתחברת בכלל למה שאת אומרת היא אמרה לי, אני לא מבינה למה כל כך חשוב לאונן. אני מקיימת יחסי מין עם הבן זוג שלי וזה מספיק לי.
ומה לגבי גמירות? שאלתי, נו,  את יודעת, כמו כולן, פעם יש, פעם אין, לפעמים לוהט ולפעמים זה כדי לספק אותו כי ככה הוא רוצה.

האמת, לקח לי כמה דקות להתאושש ולחשוב מה הם הצעדים הבאים שלי ואיך לענות לה, כי איך תסבירי למישהי שבטוחה שחיי מין צריכים להיות חלק ממטלות היום יום שהיא לקחה על עצמה ולשכנע אותה שסקס זה נפלא.

7 דברים שנשים בטוחות לעולם לא יעשו

הכתבה התפרסמה במגזין "הלוחשות לספרים"

נשים בטוחות מאמינות בעצמן, הן יודעות שהן מסוגלות לעבור כל מכשול שיקרה בדרכן ויעמדו בגבורה מול כל צרה, כי הן מזמן הבינו שגם כל כישלון ניתן להפוך להצלחה.

נשים בטוחות ניגשות לכל דבר ועניין בצורה שונה, הן מצליחות לג'נגל בין חייהן המקצועיים לחייהן האישיים, הן מודעות לערך העצמי שלהן ומכירות ביכולתן להתמודד עם כל מצב, וזה כולל כמובן ביטחון עצמי בחדר המיטות, כי ככה זה אצל נשים עצמאיות עם חוסן נפשי ואמונות חזקות (בעיקר בעצמן).

במהלך חיי היכרתי הרבה נשים שחשבו שהקרבה עצמית למען שלום בית כי “ככה הוא אוהב” או “מה אני אעשה?” או "מסכן הוא עובד נוראה קשה אז לא נציק לו..." זה המפתח לחיי זוגיות שקטים ומאושרים והן שכחו מההנאה האישית כדי שהשותפים שלהן יהיו מאושרים יותר, והכל משום שלא הרגישו בטוחות בעצמן לדרוש את מה שרצו, או יותר נכון, את מה שמגיעה להן.

נשים בטוחות המאמינות בעצמן לא יוותרו על כלום, אלא אם כן הן מחליטות אחרת, כי הן קובעות את הכללים.

בעידן של היום אנו מוקפים במסרים תרבותיים ששוחקים את הביטחון העצמי שלנו, וביטחון עצמי הוא קריטי לחיי מין בריאים. הרבה מדובר על מה אפשר לעשות, מהו פוליטיקלי קורקט, מה אישה יכולה לעשות לשיפור חיי המין שלה ובלה בלה בלה, ואני אומרת לך תאמצי את אלת המין הפנימית שיש בתוכך, תחליטי מה עושה לך טוב ומה לא, מה את מוכנה לעשות בין הסדינים וכמה רחוק את מוכנה להגיע ותזכרי שביטחון עצמי הוא סקסי בטירוף.

הנה 7 דברים שעליהם נשים בטוחות מעולם לא יתפשרו: (7 מיני רבים, אבל זה לפעם אחרת..)

מה שיש זה מה שתקבל
אם לא בא לך להיות חלקה בכל אזורי הגוף כמו ביום היוולדך זו ההחלטה שלך, או לחילופין אם כן בא לך, או להוריד במשקל, להעלות, להגדיל את החזה, לשאוב שומנים, להפוך לאשת ברזל עם שרירים , לעשות פירסינג, לגלח את ראשך, מה שבטוח, רק את מחליטה ואף אחד לא יקבע מה טוב או מה יפה בשבילך, אישה שיודעת מה היא רוצה לא תוותר על הזכות לקבל החלטות על הגוף שלה רק כדי להיות נחשקת או סקסית עבור מישהו אחר.
להתפשר? אולי, לפעמים, אבל רק אם את בוחרת את גבולות הפשרה.

8 סוגי סקס שחייבים לנסות

כשהתחלנו את מסע חיי המין שלנו חשבנו שזה הולך להיות מטורף ונועז כל החיים, שנעשה את זה כל יום, כל היום ושום דבר לא ישנה את זה לא משנה מה.
 
אבל גם אם אתם נשואים או יש לכם בני זוג קבועים קורה שהאופוריה עוברת ככל שהשנים עוברות, ולצערינו חיי המין הופכים לשגרה שאתם מנסים להתאים לסדר היום העמוס שלכם וכך יוצא שאתם מוצאים את עצמכם מקנאים בחברים הרווקים שכל לילה מבלים וחוזרים אליכם עם שלל סיפורים עסיסיים על ההרפתקאות המטורפות שהם חווים.

האמת,  אין צורך להיות אקרובטים,לקנות אביזרי מין או לנסות יותר מדי קשה לחוויות מעוררות חושים, הכל עניין של גישה וגיוון.

יש אין ספור דרכים להשתגע בין הסדינים (או כל מקום אחר, אני לא שופטת..) ולהימנע מהשגרה וכשהזיקוקים שמייצגים את תחילתה של מערכת יחסים כבים,  כל מה שנדרש זה לתת "טוויסט" קטן וליצור מתח מיני ותשוקה חדשה ושונה.

אם זה המקרה שלכם והתחלתם להשתעמם מאותן תנוחות, אותה שיגרה, אותו הפולחן ואפילו כבר ניסיתם כמה וכמה תנוחות מה"קאמה סוטרה"  ואתם לא יודעים מה עוד לחדש , אז הנה כמה סוגי סקס ששווה  לחוות לפני שיהיה מאוחר מדי (וואאאיי איזה דרמטיות....).

לו שלגיה הייתה פמיניסטית...

היה היתה פעם נערה (ממש ממש פעם...) שאהבה סיפורי אגדות ומעשייה והתענגה על הסוף הטוב

והמאושר

של הנסיכה שסבלה כל כך אך הייתה כה נאה וידעה את מקומה וגם לשתוק ולקבל את מר גורלה אבל הסוף טוב והכל טוב כי הנסיך הואיל בטובו להבין שהיא כל כך יפה ושהוא צריך אותה כפרס.
כן, כן, אותה נערה גדלה וגידלה בנים והיום יש לה אחיינית שכמוה אוהבת את הנסיכות האלה אהבה עיוורת, המהמה... אותה עלמה שאינה עוד נערה כבר לא ממש מזדהה עם הנסיכה, נהפוך הוא, הנסיכה מעוררת בה חלחלה!
ולמה זה קרה לה אתם שואלים?
כי הגברת הבינה שבעידן של היום להמשיך למלא בג'וקים את ראשי הילדות והנערות ולהרעיל אותם בהבנה שרק גבר יכול להציל אותה או כל שטות אחרת שמנסים להעביר בסיפורי האגדה הוא כל כך אבל... כל כך מוטעה שזה גורם לה ממש לכאב.

וכך קרא שהעלמה הסרקסטית הקדישה מזמנה לקרוא כמה וכמה מסיפורי הבדיה ולצפות בסרטי הנסיכות כי מה לעשות? ספרות כבר אינה האמנות היחידה בו ניתן להעביר לילדות עד כמה הן לא מספיק טובות והיו חייבים לעשות את זה על מרקעי ענק להמחשה יתרה...
וכך התעמקה העלמה כשהיא חורקת שיניים כמעט על כל פריים או דף  והבינה שהסיפורים הללו הם חלק מהדמיון הקולקטיבי של כל הבנות האלה בלי קשר לדת, גזע או מעמד חברתי שרוצות להיות נסיכות בכל מחיר מבלי לקחת בחשבון כי אנו חיים בתקופה אחרת.
כן כן,  היום יש לנשים קול, מעמד והבנה לא כמו לפני 300  שנה על אף ש"הפלא בפלא", עד היום ממשיכים לקרוא את אותם סיפורים ולראות את אותם סרטי אגדה, למרות שאני חייבת להודות כי בסרטי דיסני האחרונים כמו "פרוזן", "אמיצה" ו"מלפיסינט"  התחילו להראות טיפוס אחר של אישה, יותר אמיתית ועצמאית יותר גיבורה מאשר נסיכה, אם זאת לדעתי הנזק כבר נגרם ליתר דיוק משנת 1937 כש"שלגיה" יצא לאקרנים.

לכן החלטתי למצוא סוף אלטרנטיבי ולהשתעשע ברעיון של "לו נסיכות דיסני היו פמיניסטיות..." וכמכשפה טובה (כן, כן היום אני מעדיפה להימנות בצד הזה של המתרס מאשר עלמה במצוקה השווה לנסיכה) ולרקוח שיקוי שיהפוך את כל הנסיכות מסיפורי האגדות לנשים עצמאיות שאומרות כל מה שמרגישות בלי מורא וללא פחד!
והאמת שלא רק עשיתי את זה בשביל הכיף וכדי לדמיין איך יתנהגו הנסיכות היום, גם רציתי להראות שלצערי הסיפורים האלה עזרו לחזק בנו התנהגויות מסוימות שהאמנו שהן נכונות במשך עשרות שנים אך האמת שהם ממש אבל ממש לא חייבות להיות.

האהבה מתה

או במילים אחרות... המציאות הקשה של היחסים המודרניים

סתם אמרתי.... באמת... נשבעת לכם שהאהבה לא מתה , היא פשוט התפתחה באופן בלתי צפוי, הפסיקה להיות מחזה מלא משפטים ואמרות כבדות של שייקספיר ונעשתה קלה ברמת טקסטינג גדוש באמוג'ים ובאיות שגוי.

נראה לי שלאהבה נמאס להיות ממותגת כייחודית ונצחית, הרי היום אפשר להתאהב כמה פעמים במהלך חיינו , מדברים על סגנונות אהבה אלטרנטיביים ואפילו (ואני מדברת מניסיון) האהבה לאו דווקא נמשכת לנצח נצחים או.. "עד עצם היום הזה....".

מערכות יחסים הן לא מה שהיה פעם, כל העסק הזה של חברות של 5 או 10 שנים ונחכה עד שזה יהיה לנו נכון ונתבסס ונסתדר... ואז, הציפיה להצעת הנישואין המיוחלת...תכל'ס  זה די מיושן ונחשב מייגע לתקופה הפוסט מודרנית ולכן עכשיו יש פחות נישואים, יותר גירושין, יותר רווקים, יותר מוסדות חופשיים והרבה מדי חברים עם זכויות או יזיזים.

היום אני רואה יותר אנשים שמחפשים אחרי העבודה האידיאלית, הגשמה עצמית, מקום טוב לגור בו, טיולים והנאות ובכלל סדר עדיפויות אחר מאשר החיפוש אחרי "האחד/אחת" והכי מטורף שנראה להם שהחיפוש אחרי "החיים" נראה להם הרבה פחות קשה ומסוכן מאשר מציאת "האהבה האידיאלית".

כפי הנראה, היום למצוא שותף יציב היא משימה מורכבת ויש רבים שחוששים להביע את רגשותיהם האמיתיים ואינם מוכנים "לצאת לשוק הבשר הזה" כמו שכבר שמעתי.
אהההה, וישנם גם את אלה שסבורים כי אין זה נבון להתאהב או להיפתח "כי כולם רמאים ורוצים רק את זה..." ואל תיתנו לי להתחיל לדבר על כאלה שמשחקים אותה קשים להשגה וחושבים שאם לא יענו להודעות ששולחים להם זה מראה שהם נורא עסוקים בכדי להתעסק בקטנות.

אבל בואו נודה על האמת , בעידן בו כל המערכות מנוהלות במדיה כשהיחסים והפורקן הינם וירטואלים לרוב , איך אנשים לא יהפכו לציניים, סקפטיים וחסרי יכולות בסיסיות לשיחת חולין בלי להזכיר את המילה סקס בפסקה השנייה של השיחה?

כן, האהבה הפכה להיות הרפתקאת אקסטרים כמעט כי מצד אחד כמו שאמרתי לא כל כך קל להיפתח אבל מצד שני יש כל כך הרבה היצע, כל כך הרבה דלתות פתוחות, כל כך הרבה יופי מסביב שאייך לעזאזל אפשר להיתקע עם בן אדם אחד לכל החיים ולהפסיד את האפשרות לטעום מטעמים נוספים? החיים קצרים, בואו נספיק, לא? כי כמו ששמעתי פעם עדיף שיהיה לי דרכון מלא חתימות מאשר לב מלא בצלקות (באמת???)

כל פעם ספקטרום היחסים מתרחב יותר ויותר, כמו ים רחב אופקים אבל עם סנטימטר של עמוק. היום כל כך נפוץ לשמוע "אני רוצה להיות איתך אבל בלי מחויבות", או ניפגש בסופ"ש הזה אבל בואי לא נתכנן לגבי שבוע הבא כי מי יודע?" או, וזה המועדף עלי, אני אוהב אותך אבל אני גם אוהב את השכנה ואני רוצה לצאת עם שתיכן הרי לא הבטחנו בלעדיות לא?" . ומכאן נובע שחלק גדול כבר לא רוצה שום דבר רציני, כי כל הרציני הפך למשעמם, כרוך במאמץ של שמירה וטיפוח ואין לי כח כי אולי בסופו של דבר זה לא יוביל לשום מקום או לא יהיה שווה את המאמץ אז עדיף לא להסתכן, אהבה הפכה להיות מעמסה כבדה עבור עולם שהפך לקל משקל. .

למה לחפש השקעה כשאפשר למצוא רק הנאה, מועדונים בכל פינה, בתים פתוחים, בוטי קולס וסקס זמין, למה לא לברוח מחיי שגרה של מערכות חונקות או להתחמק מדרמות או שיחות רציניות כשהיא מחליטה לדבר על יחסינו לאן או הוא מפחד שהיא תעזוב אותו כי הוא לא מספיק טוב או מוצלח? או כי אחד רוצה יותר ממה שהשני יכול לתת?

חכו שנייה אני כבר מגיעה לפואנטה....
האמת, אין לי שום מטרה לשפוט סוג כזה של קשרים, כי במשך זמן רב חוויתי אותם והייתי מאושרת בתור מבריחת נשיקות וליטופים כי אם את יודעת לתמרן , מנהלת היטב את המערכות ויש לך בגרות מספקת, הקשרים האלה.... תענוג

אבל והנה האבל הגדול, מערכות אלה מפסיקות להיות מבדרות או נעימות כשמישהו, לא משנה איזה צד, מתחיל לסבול מהיעדר הבהרה או הבנה בהסכם המשותף או כי הם לא מבינים את הדינמיקה היטב, או כאשר פרשיות אלה משמשות תירוץ אישי להתחמק מכל ה"אישוס" הפנימיים האלה שעוד לא פתרנו ואנחנו מסווים אותם בשכנוע כולל של "אנחנו יצורים חופשים וזקוקים לספייס" כשההפך הוא הנכון,  כי אנחנו יכולים להתחמק מרגשות כלפי חוץ אבל איך נברח מעצמנו? 

כמו שזוגות מסוימים לא צריכים להתחתן מתוך כורח הנסיבות או כי השעון מתקתק גם כל מיני רווקים לא צריכים לנטור טינה על כאבי העבר שלהם, ומי שרוצה מערכת יחסים פתוחה צריכים להיות ברורים ככל האפשר עם האדם האחר ובמיוחד עם עצמם, כי בסופו של יום אני מוצאת סביבי הרבה מאוד אנשים שרוצים להיות במערכות יציבות, שמשכנעים את עצמם ואת הסביבה ואומרים "אין עם מי" ואנשים שמקפיאים את הרגשות ובוחרים סטוצים מחשש לפשרה או מתוך נקמה או לכו תדעו...,אולי כי רוצים "מרחב" או רק ליהנות, או כי העולם של היום הפך אותם למומחים בשימוש באפליקציות כדי לקבוע דייטים או כי הם פוחדים פחד מוות להגיד למישהו "אני אוהב/ת וזקוק/ה לך".

אולי הגיע הזמן לצאת מהכורסא אל העולם ולא לפחד להיפגע, כי אתם יודעים מה?
השאלה הסופית שלי היא לא כמה היחסים הפכו להיות פתוחים אלא כמה אנשים סגרו את ליבם

או בקיצור, תאהבו תתנסו, תפגעו כי לכו תדעו אולי תמצאו את מה שחיפשתם.

מטריפות או טורפות? על נשים מבוגרות וגברים צעירים

יש אגדה אורבנית ש"לאהבה אין גיל" ואני טוענת שהאגדה הזאת אינה לגמרי נכונה.
ואל תתחילו עכשיו לצעוק, או להתקומם ותנו לי להמשיך להסביר למה אני חושבת כך, לאחר מכן תכעסו או תסכימו איתי אבל...רגע תנו לי להמשיך, סבלנות...

לדעתי בחברה בעידן הפוסטמודרני יש מוסר כפול לגבי אהבה וזוגיות עם פערי גיל, כי אם ניקח לדוגמא גברים מבוגרים שיוצאים עם נשים צעירות אנחנו ניתקל פה ושם עם איזה הרמת גבה מרומזת בלבד, כי אנשים יחשבו שכנראה יש לו כסף או כל שטות אחרת העולה במוחות מעוותים שלא יכולים לחשוב שאולי (לא בטוח) ניצת שם איזה ניצוץ של אהבה אמיתית וייתכן שהחיבור הזה בא למלא איזה מקום או חלל בלב שהיה בו צורך, וגם עם כל הסקפטיות והשיפוטיות עוד ישמעו דברי קבלה לגבי הקשר ואפילו ישמעו קולות הידד ועידוד על הגבר בנוסח "וואלה, שיחק אותה, כל הכבוד לו", אבל (והנה האבל הגדול) כשמדברים על נשים מבוגרות וגברים צעירים... שלא נדע מצרות, רחמנא לצלן, איך הן מסוגלות? איך הן לא מתביישות?
ואני שואלת, באמת? לא נראה לכם שיש כאן מוסר כפול? אין פה שיפוטיות עם סטנדרטים לא שוויוניים? ועוד יותר גרוע כדי להכות על חטא, קוראים להן קוגריות או פנטרות כי הן "צדות" גברים צעירים, יש אמרה נוראית יותר מזאת? עוד אומרים עליהן שהן "מנצלות" בחורים צעירים ועוד פניני חוכמה כמו פאתטיות או נאחזות בנעורים או אחד מדברי ההבל הגדולים ביותר ששמעתי: שיחפשו מישהו בגיל שלהן! האמנם? כי אם נחזור למה שכתבתי בהתחלה, ע"פ האגדה, "לאהבה אין גיל" לא?.

כנס "רומנטיכאן"

ביום שישי ה-8.4.16 השתתפתי בכנס הראשון לספרות הרומנטית "רומנטיכאן". 

הכנס אורגן על ידי 2 עלמות חן, רינת בן אור ומיטל אור, בעלות הבלוג/אתר "הלוחשות לספרים".

יוזמה ברוכה זו באה להפגיש בין בנות קהילת הקוראות של ז'אנר הספרות הרומנטית שמחפשות פלטפורמה מלאת תוכן ואהבה לסוגה ובו יוכלו לדסקס, לשמוע המלצות ולחלוק בתשוקה הגדולה שלהן לתחום.

לשמחתי, הוזמנתי להעביר סדנה בנושא BDSM, שהייתה בגדר תעלומה לרוב בנות באות הכנס.
כולם שמעו או קראו על החדר האדום של גריי, אבל... מה אפשר ללמוד בסדנה?, איך יעבירו את התחושות, ההתרגשות והסקרנות שיש לחדר להציע? האם זה לא קצת "סוטה/קינקי/משונה" הנושא עצמו?

מלאת חששות הגעתי לכנס, אולי לא יגיעו לשמוע?  אולי הייתי צריכה לקרוא לסדנה בשם אחר? אולי BDSM זה יותר מדי? אבל... ושוב ביג ביג אבל ... האולם היה מלא עד אפס מקום, הגיעו בסביבות 100 נשים, וגם כמה גברים בודדים כשציפיתי למקסימום 20-25 משתתפים.