מטריפות או טורפות? על נשים מבוגרות וגברים צעירים

יש אגדה אורבנית ש"לאהבה אין גיל" ואני טוענת שהאגדה הזאת אינה לגמרי נכונה.
ואל תתחילו עכשיו לצעוק, או להתקומם ותנו לי להמשיך להסביר למה אני חושבת כך, לאחר מכן תכעסו או תסכימו איתי אבל...רגע תנו לי להמשיך, סבלנות...

לדעתי בחברה בעידן הפוסטמודרני יש מוסר כפול לגבי אהבה וזוגיות עם פערי גיל, כי אם ניקח לדוגמא גברים מבוגרים שיוצאים עם נשים צעירות אנחנו ניתקל פה ושם עם איזה הרמת גבה מרומזת בלבד, כי אנשים יחשבו שכנראה יש לו כסף או כל שטות אחרת העולה במוחות מעוותים שלא יכולים לחשוב שאולי (לא בטוח) ניצת שם איזה ניצוץ של אהבה אמיתית וייתכן שהחיבור הזה בא למלא איזה מקום או חלל בלב שהיה בו צורך, וגם עם כל הסקפטיות והשיפוטיות עוד ישמעו דברי קבלה לגבי הקשר ואפילו ישמעו קולות הידד ועידוד על הגבר בנוסח "וואלה, שיחק אותה, כל הכבוד לו", אבל (והנה האבל הגדול) כשמדברים על נשים מבוגרות וגברים צעירים... שלא נדע מצרות, רחמנא לצלן, איך הן מסוגלות? איך הן לא מתביישות?
ואני שואלת, באמת? לא נראה לכם שיש כאן מוסר כפול? אין פה שיפוטיות עם סטנדרטים לא שוויוניים? ועוד יותר גרוע כדי להכות על חטא, קוראים להן קוגריות או פנטרות כי הן "צדות" גברים צעירים, יש אמרה נוראית יותר מזאת? עוד אומרים עליהן שהן "מנצלות" בחורים צעירים ועוד פניני חוכמה כמו פאתטיות או נאחזות בנעורים או אחד מדברי ההבל הגדולים ביותר ששמעתי: שיחפשו מישהו בגיל שלהן! האמנם? כי אם נחזור למה שכתבתי בהתחלה, ע"פ האגדה, "לאהבה אין גיל" לא?.